<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אוהב ושונא פסולין לדון בגמ' סנהדרי' ואוהב ר"ל כגון שושבין ביום ראשון של חופה ושונא שלא דבר עמו ג' ימים מתוך איבה דומיא דעדות לרבי יהודה. ואפילו שלא יהיה אוהבו ושונאו כל כך אסור לדונו אף על גב דאינו פסול כי בודאי במעט אהבה יטה לזכות ובמעט שנאה יטה לחובה. וצריך להתברר בעדים לפסלו דלאו כל כמיניה לפוסלו ולומר לא דבר עמי ג' ימים באיבה ולפסול הדיין שלא ידון אותו כי לא נחשדו ישראל לשנוא איש לרעהו ובספרי הרא"ש בפ"ב דסנהדרין שני דיינין ת"ח ששונאין זה את זה אסורין לישב בדין יחד סנהדרין.
<h2>דף לד:</h2>
ובספרי הרא"ש סומא באחד מעיניו כשר לדון דיני ממונות. ולפי זה אם סומא משתי עיניו הוא פסול לדיני ממונות לדעת רב אלפס. ולפי' גרסת שאר פוסקים אפי' סומא משתי עיניו הוא כשר לדון דיני ממונות וכן דעת התוספות והרמב"ם ז"ל כרב אלפס בגמרא סנהדרין ובספר מהרא"ש בפ' ג' סנהדרין.
אין עד נעשה דיין זה הדין הוא פשוט בגמרא בתרא ובגמרא סנהדרין ופרשב"ם דאם זמנום להעיד כבר נעשו עדים אפי' לא העידו ואין עד נעשה דיין והקשו עליו כי בודאי אפילו זימנום יכולין לדון אם יש עדים אחרים שיעידו בפניהם כאשר אכתוב כל זמן שלא העידו בבית דין אין נקראין עדים וכן עקר. ועוד כתב דלא שייך למימר אין עד נעשה דיין אלא דוקא עד שצריך להעיד בפניו וכן כתב רי"ף ויכולין לדון שום דבר מדיני ממונות בלא עדי' ראו אותו בעת שיכולין לדון כגון ביום ראו שלוה פלוני מפלוני אבל אם ראוהו בלילה אינם יכולין לדון על פי ראיית והטעם שיכולין לדון כשראוהו ביום שלא תהא שמיעה גדולה מראיה וכתבו התוספות כי הטעם דאין עד נעש' דיין דהוה ליה עדות שאין אתה יכול להזימו. ולפי' רשב"ם משום ועמדו שני אנשים כלומר כי צריכין הדיינין לישב והעדים לעמוד וישיבה ועמידה אין יכול להיות כאחת. וכל זה שייך בעד הצריך להעיד אבל עד שאינו צריך להעיד נעשה דיין אבל בדיני נפשות עד הרואה אינו נעשה דיין אפילו יש עדים אחרים שיעידו בפניהם משום ושפטו והצילו העדה ודוקא בדאוריתא אבל בדרבנן עד נעשה דיין כגון קיום שטרות ושליחות גט. והנה לך לפי זה ו' חלוקי' א' בדרבנן עד נעשה דיין ב' בדאוריתא אין עד נעש' דיין ג' עד שראה בדיני נפשות אינו נעשה דיין אפילו העידו אחרים בפניהם ד' בדיני ממונות אפילו ראה עד נעשה דיין אם יעידו אחרים בפניהם בין ראה ביום בין בלילה ה' בדיני ממונות אם ראה ביום בזמן שיכול לדון נעשה דיין ויכול לדון על פי ראייתו ו' אם ראה בלילה שאינו זמן דין אינו יכול לדון על פי ראייתו בספרי הרא"ש בפ"ח ובפ"א סנהדרין ובפ"ב מכתובו'. וסופר החתום בשט' אינו דן באותו שטר כך כתב בעל העיטו' בשם הרי"ף ז"ל. אסור להעמיד דיין שאינו הגון וכל שכן במקום שיש ת"ח סנהדרין ובספרי הרא"ש. החשוד על אותו דבר לא דן בגמרא בכורות וסנהדרין ובספר הרא"ש. ומכאן דקדקו כי העד החתום בשטר אין ראוי לדון באותו שטר וכן כתב בעל העיטו' בשם רב אלפסי.
<h2>דף לו:</h2>
גר דן דיני ממונות והוא שתהיה אמו מישראל אבל אביו גר דן אפילו אין אמו מישראל זה הדין בגמר' סנהדרין ובספרי הרא"ש בפ"ג סנהדרין וכן כתב רב אלפס אבל התוספות כתבו דאפילו אין אמו מישראל דן דיני ממונות אבל למנותו לשררות העיר צריך אמו מישראל. לפי הירושלמי [סנהדרין פ"ד ה"ז] מבן י"ג שנה ולמעלה אפילו לא הביא שתי שערות כשר לדון דיני ממונות ויש מן הגאונים שכתבו שפחות מי"ח אינו דן דיני ממונות וראשון עיקר. ממזר דן דיני ממונות ופסול לדיני נפשות בסנהדרין ובספרי הרא"ש בפ"ג סנהדרין. נשים פסולות לדון ומה שכתוב בדבורה והיא שפטה את ישראל ר"ל מלמדת דינין לדיינים או שמ' בשביל הנבואה קבלוה בספרי הרא"ש בפר"ב שבועות. צריך שלא יהיו הדיינין קרובים זה לזה כמו העדים בספרי הרא"ש בפ"ב סנהדרין.
